סוכה נ״ב א:י״ב-י״ג

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

1 מסכת כלה רבתי פתח ↗

ברייתא הנחמים באלים אלו המחממין את עצמן ומוציאין שכבת זרע לבטלה למה הוא חשוב כבהמה מה בהמה זו אינה מקפדת אף זו אינו קפיד ועושה. ד״א מה בהמה זו עומדת לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא אף הוא אין לו חלק לעולם הבא: גמ׳ תנא עובר הוא משום בועל ומשום נבעל וכל כך למה שמעורר יצר הרע עליו: תאנא יצרו של אדם מתגבר לו בכל יום שנאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום מכאן דרשו רבותינו הרהור מביא לידי תאוה ותאוה מביא לידי אהבה ואהבה מביא לידי רדיפה ורדיפה מביא לידי מעשה להודיעך כמה קשה חזרתו מזו לזו וכנגדן בתשובה פרישות מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות לידי נקיות ונקיות לידי טהרה וטהרה לידי חסידות וחסידות לידי ענוה. וענוה גדולה מכולם שנאמר רוח ה׳ אלהים עלי יען משח ה׳ אותי לבשר ענוים. צדיקים ישראל טהורים חסידים לא נאמר אלא לבשר ענוים:

2 קידושין פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: קָשֶׁה יֵצֶר הָרָע, שֶׁאֲפִילּוּ יוֹצְרוֹ קְרָאוֹ רַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו״. אָמַר רַב יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכׇל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַק רַע כׇּל הַיּוֹם״. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לֵוִי: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ״, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוּוֹל זֶה – מׇשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אִם אֶבֶן הוּא – נִימּוֹחַ, וְאִם בַּרְזֶל הוּא – מִתְפּוֹצֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע״. אִם אֶבֶן הוּא – נִימּוֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״ וְאוֹמֵר: ״אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם״.

12 רש"י פתח ↗

אי מאן דסני לי - אם היה שונאי מתייחד עם האשה לא הוה מצי אוקומי אנפשיה מלחטוא ועל עצמו היה אומר:

12 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה אם מי ששונא לי היה זה, כלומר: אלו הייתי אני בעצמי במצב זה, לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה הייתי יכול להעמיד עצמי ולהתאפק מלחטוא. כיון שכך ראה בעצמו חסרון גדול זה אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא הלך נשען על בריח הדלת והיה מהרהר ומצטער. אתא ההוא סבא, תנא ליה בא זקן אחד, שנה לו: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. ולכן אין על אביי להצטער כל כך, שלפי גדולתו כך גם יצרו גדול.

12 ברכת אשר על התורה פתח ↗

ומ"מ, דעת אונקלוס היא בוודאי כדעת הסובר - מלאכתו ממש, כי גם "למבדק בכתבי חושבניה" נקרא מלאכה. פ' וישב תש"ס ור' שו"ת מהרלב"ח קכו שכיון שלבסוף לא חטא יוסף בפועל, אלא כבש את יצרו, אין גנאי בכך שהחל יצרו להתעצם עליו, כי כלל הוא שיצר־הרע מתחזק כנגד צדיקים ביותר כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו - סוכה נב ע"א. שבח הוא ליוסף שאף־על־פי שהחליט בדעתו לחטוא, והגיע קרוב מאד לעשיית העבירה, מכל־מקום בהיותו צדיק עזרו הקב"ה והצילו מן העבירה. ור' עוד דברי בן יהוידע על הגמרא בסוטה שם.

13 תורה תמימה על קהלת פתח ↗

זבובי מות וגו'. אמר רב, יצר הרע דומה לזבוב, שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח אר"ל כמו שהזבוב אף כי מתחלת מציאותו בהשמן אינו עושה רושם גדול בתכונת השמן אך אם מוסיף לשהות בו מבאישו כולו והבאישה מוספת להבאיש עד שנעשה כמעין הנובע וזהו פי' הלשון יביע, כך היצה"ר בתחלה אינו עושה רושם כ"כ בהאדם, אך מכיון שמוסיף לשהות בו, והיינו שאינו מוצא דחיה מצד האדם, הוא משתקע בו עד שמבאישו, כלומר שמוציאו לתרבות רעה שלמה, וכמ"ש סוכה נ"ב א' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ועוד אמרו שם יצה"ר בתחלה דומה לחוט ולבסוף דומה כעבותות העגלה, וכן אמרו שבת קל"ז א' כך דרכו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך עד שאומר לו לך עבוד עבודת כוכבים. וע"ע מש"כ בענין אגדה זו בתורה תמימה פ' בראשית בפסוק לפתח חטאת רובץ. .ברכות ס"א א'

13 חידושי אגדות פתח ↗

יצרו של אדם מתגבר כו'. ובפ"ק דקדושין גרסינן מתחדש ושם מפורש:

13 פתח עינים פתח ↗

א"ר יצחק יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' כן הגירסא בדפוס פפד"מ וצ"ל מתחדש עליו וכו' וכן הוא בעין יעקב. ור"ש בן לקיש הוא דאמר מתגבר עליו וכן הוא בקידושין דף ל'. ועמ"ש אני בעניי בס' הקטן דברים אחדים דרוש ח"י ודרוש כ"ב בס"ד:

1 אֲמַר אַבָּיֵי: אִי מַאן דְּסָנֵי לִי הֲוָה, לָא הֲוָה מָצֵי לְאוֹקוֹמֵי נַפְשֵׁיהּ. אֲזַל תְּלָא נַפְשֵׁיהּ בְּעִיבּוּרָא דְּדָשָׁא וּמִצְטַעֵר. אֲתָא הָהוּא סָבָא, תְּנָא לֵיהּ: כׇּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ — יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ.

2 אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַק

12 זרוע ימין על משנה אבות פתח ↗

א״נ אפשר במ״ש פ״ק דע״ז נזיל אפתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין וכתב הרב עיון יעקב ואע״ג דדרשינן לעיל אל תקרב אל פתח ביתה זו זונה י״ל ה״ד ביחיד ועי״ל לפי שהיו עוסקים בתורה וכו׳ עכ״ל וכדבריו כתב הרב מהרש״א באגדתיה לישב מ״ש פ׳ החליל דאמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא מצי למיק׳ אנפשיה ותנא כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו דהכא איירי בשעה שעוסק בתורה ועוד דהתם יחיד הוה עכ״ד וכלפי זה בא התנא ללמד לא תימא אני אהיה אצל שכן רע ואכפייה ליצרי כההיא דר׳ חנינא ור׳ יונתן לז״א הרחק משכן רע דלא נאמר אלא כשהם שנים אבל ביחיד אין לומר אכפייה ליצרי ולז״א הרחק אתה היחיד משכן רע. ולא תסבור שעיקר החילוק הוא בין היכא דעוסק בתורה להיכא דלא עסיק לז״א ואל תתחבר לרשע מכל וכל דכשאתה יחיד אף שתעסוק בתורה אל תתיאש מן הפורענות:

12 פתח עינים פתח ↗

כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. כבר פירש רבינו מהרח"ו זצ"ל כי לפי בחי' נשמתו ממחצב הנשמות ממדרגה זו עצמה יושת עליו מהדינין יצה"ר ונמצא כי אם גדלה נשמתו גם היצה"ר הוא גדול לפי מדרגתו מבחי' הדינין וסתם יצה"ר מתגבר וגם זה מתגבר כפי מדרגתו והוא גדול הימנו. א"נ כי מי שהוא גדול בתורה ובמצות ובזה משפיל ומכניע היצה"ר ולכן מתגבר ומתחזק עליו והוא התקוממות המנגד ושם מעייניו להאבידו ולכן יצרו גדול ועמ"ש בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דף קי"ח:

12 בן יהוידע פתח ↗

אָזַל תָּלָה נַפְשֵׁיהּ בְּעִיבְרָא דְּדָשָׁא. פירש רש"י ז"ל נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער. ויש להבין למה לא נשען על כותל וכיוצא והלך להשען אצל הדלת?ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא שבת לא: מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לביתיה עביד, דמדמה היראה לבית והחכמה לשער, ולכן אביי שחשב בדעתו דלא הוה מצי לאוקמיה אנפשיה אם היה מתייחד עם אשה נמצא עודנו בחכמה שהיא שער ולא נכנס עדיין לשלימות היראה שהיא בית לכן היה נשען ועומד אצל הדלת רוצה לומר עודני בשער ולא נכנסתי לבית שהוא שלימות היראה.

13 תורה תמימה על התורה פתח ↗

כל היום. א"ר יצחק, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום טובקדושין ל' א ועוד באגדות שונות הגירסא במקום מתגבר עליו – מתחדש עליו – והיא גירסא נכונה. דאפשר לפרש הכונה שהיצה"ר יתור כל יום ויום לחדשות לתפוס על ידן את האדם בחרמו, וסמיך זה על הלשון רק רע כל היום דמשמע שכל יום נראית בו רק רע, והיינו רעה חדשה שאתמול לא היתה נראית עתה היא חדשה. .סוכה נ"ב א'

13 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

אמר ר' יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר: "רק

« סוכה נ״א ע״ב סוכה נ״ב ע״ב »